פסק-דין בתיק ת"א 55012/04

תביעה זו החלה כבקשה לאישור עיקול זמני, שהוטל לבקשת התובע על זכויותיו של חייב בשם יצחק סטרז'יצקי ("החייב"), אצל מספר מחזיקים, ביניהם הנתבע.

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לטענת הנתבע, כי במועד בו נמסר צו העיקול, לא היו בחזקתו נכסים או כספים של החייב ולטענת התובע, כי לא היה הצדק סביר למתן הודעה זו.

ב"כ הצדדים הסכימו, כי המחלוקת תוכרע על דרך של סיכומים בכתב, ללא חקירת המצהירים על תצהירי עדותם הראשית. הסיכומים הוגשו במועדם, ובכך הבשילו התנאים למתן פסק הדין.

העובדות בקצרה

התובע קיבל פסק דין נגד החייב בת.א. 44201/04. במסגרת התביעה, הוגשה בקשה לעקל את כל הכספים ו/או הזכויות מכל מין וסוג המצויים בידי הנתבע והשייכים לחייב, עד לסך של 600,000 ש"ח.

צו העיקול נמסר לנתבע בתאריך 19.7.04. הנתבע השיב לבית המשפט בתאריך 8.8.04, כי מסר עוד ביום 27.5.02 48 שיקים לחייב ו- 4 שיקים לבא-כוחו עו"ד עדיני. השיקים נמסרו בהתאם להוראות הסכם לרכישת זכויות במקרקעין, שנחתם בתאריך 27.5.02 בין הנתבע (הקונה) לבין החייב ומוכרים אחרים, שאינם צד לתביעה (נספח ב' לתצהיר הנתבע).

לאחר קבלת צו העיקול הודיע הנתבע לתובע, כי 50% מהכספים שייכים לחייב, ואילו 50% הנותרים שייכים למוכרים האחרים. לאחר בירור נוסף הודיע הנתבע, כי השיקים סוחרו והופקדו בחשבונו של צד ג' זמן רב - למעלה משנתיים - לפני הטלת העיקול (נספח ח' לתצהיר הנתבע).

המחלוקת בין הצדדים

ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי הנתבע לא נתן בתשובתו כל הסבר, האם הוא רואה את העיקול כתקף אם לאו, ולא טרח לציין, אם רשם את העיקול, או שמא הוא מתנגד לו - כולו או חלקו.

ב"כ התובע מוסיף וטוען, כי לגבי 4 השיקים שנמסרו בנאמנות לעו"ד עדיני, אין מחלוקת כי הם נכללים בעיקול ויש לשלמם לתובע. עוד נטען, כי בניגוד לתשובת הנתבע לעיקול, שם נטען על ידי הנתבע, כי השיקים יצאו ללא שם הנפרע (נספח ח' לתצהיר הנתבע), הרי בפועל הוצאו השיקים מודפסים ושם הנפרע בכולם הוא שמו של החייב (נספח ג' לתצהיר הנתבע).

ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו, כי במועד העיקול לא היו בידי הנתבע כספים הניתנים לעיקול. כתימוכין לכך מפנה הוא למועד סיחורם של השיקים, ולעובדה כי אלה הוסבו והופקדו בחשבון משותף, שהתנהל ע"ש החייב ושניים נוספים (צד ג') בבנק הבינלאומי - שנתיים לפני מועד העיקול. לדבריו, במועד הטלת צו העיקול, היה הנתבע חב את הכספים בגין השיקים לצדדי ג', אשר לפקודתם הוסבו השיקים, ולא לחייב.

בהתייחס לארבעת השיקים שנמסרו בנאמנות לעו"ד עדיני, הודיע הנתבע כבר בכתב ההגנה (סעיף 2.8.) כי מחצית מסכום השיקים הללו, השייכים לחייב, עוקלו לטובת התובע. בסיכומיו טוען ב"כ הנתבע, כי ניהול ההליכים בקשר לשיקים אלה היה מיותר, שכן הודיע לתובע מלכתחילה, כי מחצית מתמורתם עוקלה ולא נסוג בו מהודעה זו. 

האם העיקול "תפס"

אין חולק, כי הנתבע מסר לידי החייב ולידי עו"ד עדיני שיקים, בגין סכומים שהתחייב לשלם במסגרת הסכם המכר, שנכרת בשנת 2002. מסירת השיקים, וכן הסבתם לחשבון שהתנהל ע"ש החייב ואנשים נוספים, אירעו שנתיים לפני המועד בו הומצא צו העיקול לידי הנתבע.

בין אם נמסרו השיקים בציון שם המוטב ובין אם לאו, אין בעובדה זו כדי להצביע על חוסר תום לב או רשלנות מצד הנתבע, שכן הדבר אירע שנתיים תמימות לפני מועד המצאת צו העיקול לידיו.

נותרה איפוא שאלה מרכזית אחת - האם במועד בו הומצא צו העיקול לידי הנתבע, היו בידיו של הנתבע כספים של החייב, הניתנים לעיקול? התשובה לשאלה זו היא לאו, שכן השיקים שנמסרו לחייב הוסבו והופקדו בחשבון משותף, שהתנהל על שם החייב וצדדי ג' בבנק הבינלאומי.

התובע ניסה לעקל את הכספים גם באמצעות צו עיקול שהופנה אל הבנק הבינלאומי, בו הופקדו השיקים על ידי החייב, אך הבנק השיב כי לא ניתן לעקל בחשבון משותף כספים בגין חובו של אחד השותפים. תשובה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בע"א 704/76 משה חביב נ' בנק ברקליס דיסקונט, פ"ד לא(3) 243.

התובע לא מצא לנכון להגיש תביעה נגד הבנק הבינלאומי, או לנסות להפרע ממנו, בגין השיקים שהופקדו בחשבון שהתנהל אצלו. חלף זאת טען בסיכומיו, כי היה על הנתבע להימנע מפרעון השיקים לבנק הבינלאומי, האוחז בשיקים ולהעבירם למעקל.

הצדק סביר

ב"כ הנתבע סבור, כי שומה עלינו לבחון אם בהתנהגות הנתבע ישנו הצדק סביר לאי העברת הכספים על פי העיקול, והאם עמד הנתבע בנטל השכנוע, לפיו אכן פעל כדין בפרעון השיקים לבנק.

נראה, כי ב"כ התובע נתפס לכלל טעות. משלא הוכח, כי היו בידי הנתבע שיקים או זכויות אחרות השייכות לנתבע, העיקול למעשה "לא תפס", ולא היתה על הנתבע חובה להעביר כספים כלשהם למעקל. אם נכונה טענתו של התובע, כי השיקים בסך הכל הופקדו לחשבון בבנק הבינלאומי כשיקים מעותדים, והבנק הבינלאומי אינו טוען לכל זכות בהם, מדוע נמנע התובע מלצרף את הבנק כצד לתביעה? מדוע לא מצא התובע לנכון לצרף את צדדי ג' (החייב ובעלי החשבון המשותף האחרים) כנתבעים נוספים? מה טעם מצא התובע להתגולל על הנתבע, שמסר את השיקים כדין שנתיים קודם לכן, ולדרוש כי יוכיח, שהבנק נסב בשיקים או אוחז בהם?

לתובע פתרונים לשאלות אלה, אך אין למוצאם בסיכומי טענותיו.

ב"כ הנתבע טוען ובצדק, כי ביום בו הוטל העיקול על נכסי החייב, היה עליו לשלם את הכספים לאוחזים בשיקים, ולכן במועד הטלת העיקול לא היה קיים בידיו "נכס" של החייב שניתן לעקל. טענה זו נתמכת בהלכה שנקבעה ברע"א 3036/02 אפקים השקעות בע"מ נ' פרסמן, תק-על 2002(4) 804.